נבחרת יוגוסלביה בכדורסל
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| כינוי | Plavi (הכחולים) |
| התאחדות | פדרציית הכדורסל היוגוסלבית |
| הצטרפות | 1936 |
| השתייכות | פיב"א אירופה |
| מירב ההופעות | קרשימיר צ'וסיץ' (303) |
| גביע העולם בכדורסל | |
| הופעות | 10 (הראשונה ב-1950) |
| ההישג הטוב |
 1970, 1978, 1990 1963, 1967, 1974 1982, 1986 |
| המשחקים האולימפיים | |
| הופעות | 8 (הראשונה ב-1960) |
| ההישג הטוב |
1980 1968, 1976, 1988 1984 |
| אליפות אירופה בכדורסל | |
| הופעות | 21 (הראשונה ב-1947) |
| ההישג הטוב |
1973, 1975, 1977, 1989, 1991 1961, 1965, 1969, 1971, 1981 1963, 1979, 1987 |
  | |
נבחרת יוגוסלביה בכדורסל (בסרבו-קרואטית: Кошаркашка репрезентација Југославије, בסלובנית: Jugoslovanska košarkarska reprezentanca, במקדונית: Кошаркарска репрезентација на Југославија) הייתה נבחרת כדורסל שייצגה את הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה מ-1943 עד 1992 ונשלטה על ידי פדרציית הכדורסל היוגוסלבית.
לאחר מלחמת העולם השנייה, הנבחרת שיפרה בהתמדה את דירוגיה והייתה לאחד הכוחות הדומיננטיים בכדורסל העולמי בשנות ה-70 וה-80, יחד עם ארצות הברית וברית המועצות, וזכתה בחמש מדליות אולימפיות ושמונה גביעי עולם, שלושה עשר תארים בסך הכול, יחד עם עוד שלוש עשרה זכיות במדליות יבשתיות באליפות אירופה בכדורסל.
אחד-עשר חברי היכל התהילה של פיב"א יצאו מנבחרת יוגוסלביה: קרשימיר צ'וסיץ', דראז'ן דליפאגיץ', איבו דנאו, מירזה דליבאשיץ', ולאדה דיבאץ, דראגן קיצ'אנוביץ', רדיבוי קוראץ', טוני קוקוץ', דראז'ן פטרוביץ', זוראן סלאבניץ' ויורה זדובץ.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]1947–1957
[עריכת קוד מקור | עריכה]יוגוסלביה ערכה את הופעת הבכורה שלה באליפות אירופה ביורובאסקט 1947, המהדורה החמישית של הטורניר. הנבחרת הגיעה למקום ה-13 מתוך 14 נבחרות בתחרות, כשהפסידה לברית המועצות והונגריה בסיבוב המקדים, ניצחה את הולנד אך הפסידה לאיטליה בחצי הגמר (מקום שלישי בשוויון המשולש בין הנבחרות), וכן ניצחה את אלבניה במשחק הדירוג 13/14. ההופעה השנייה של יוגוסלביה הייתה ביורובאסקט 1953 במוסקבה. הם ניצחו במשחקם הראשון 27–25 מול בולגריה אך סיימו במאזן 3–1 בבית המוקדם. בשובר השוויון המשולש עם בולגריה וישראל, יוגוסלביה סיימה במקום השני ועלתה לסיבוב האחרון, שם ניצחה 3 משחקים אך הפסידה 4 וסיימה במקום ה-6 הכללי בטורניר בן 17 הקבוצות. יוגוסלביה שוב עלתה לסיבוב האחרון ביורובאסקט 1955 בבודפשט, הפעם במקום השני הבלעדי עם מאזן 3–1 בסיבובים המוקדמים. הביצועים שלהם בסיבוב האחרון היו 6 הפסדים ב-7 משחקים, אבל כן נקודת שיא של ניצחון 52–49 על מדליסטית הכסף, צ'כוסלובקיה, בדרך למקום ה-8 מבין 18 הנבחרות המשתתפות. יוגוסלביה הגיעה למקום ה-6 ביורובאסקט 1957 בסופיה, שם היא הצליחה להשיג שני ניצחונות בסבב האחרון, נגד פולין וצרפת, וסיימה במאזן 2–5 שהספיק לה למקום ה-6 בטורניר.
1963–1970
[עריכת קוד מקור | עריכה]יוגוסלביה זכתה במדליה האירופית הראשונה שלה, ארד באליפות אירופה 1963, שם הפסידה 72–83 לפולין בחצי הגמר, אך ניצחה במשחק על המקום השלישי 89–61 מול הונגריה. לפני כן הם זכו במדליית כסף ביורובאסקט 1961, שם הפסידו 53–60 לברית המועצות בגמר. אחרי הישג זה הגיעה מדליית כסף נוספת באליפות העולם ב-1963, בה זכתה ברזיל. ביורובאסקט 1965 הם שוב הפסידו את המקום הראשון לברית המועצות בגמר. יוגוסלביה השתתפה באליפות העולם 1967, בה זכתה ברית המועצות, והגיעה למקום השני. יוגוסלביה ניצחה את כל היריבות מלבד ארצות הברית בבית א' באולימפיאדת מקסיקו סיטי 1968, בה הייתה בבית גם עם איטליה, ספרד, פוארטו ריקו, פנמה, הפיליפינים וסנגל. הם עלו לשלב הנוקאאוט, שם הצליחו לגבור על ברית המועצות 62–63. הם שיחקו שוב נגד ארצות הברית בגמר, ושוב נוצחו 65–50. עם 16 נקודות, איבו דנאו, שהוליך את רשימת הקלעים נגד פנמה, איטליה וארצות הברית בסיבוב המקדים, היה מלך הסלים של יוגוסלביה גם בגמר.[1][2][3]
ביורובאסקט 1969 הפסידה יוגוסלביה 81–72 בגמר, שוב לברית המועצות. באותה אליפות נבחרו איבו דנאו וקרשימיר צ'וסיץ' לחמישיית הטורניר.[4] יוגוסלביה זכתה במדליית הזהב הראשונה שלה בטורניר גדול באליפות העולם 1970, לאחר שניצחה את ברזיל (55–80), ארצות הברית (70–63) וברית המועצות (72–87). קרשימיר צ'וסיץ', שהוביל את יוגוסלביה לאחת מהריצות הגדולות בהיסטוריה של הכדורסל הבינלאומי,[3] נכלל בחמישיית הטורניר.[3]
עד 1974 היה איבו דנאו היה השחקן היוגוסלבי היחיד שנבחר ל-MVP של גביע העולם בכדורסל, ועד היום הוא ודראגן קיצ'נוביץ' נותרו השחקנים היוגוסלביים היחידים שנכללו בו ובהיכל התהילה של פיב"א. דראז'ן דליפאגיץ', דראז'ן פטרוביץ' וטוני קוקוץ', לעומת זאת, הם היחידים שזכו ב-MVP של גביע העולם ונבחרו גם להיכל התהילה של פיב"א וגם להיכל התהילה של הכדורסל נכון לשנת 2021.[5]
1971–1978
[עריכת קוד מקור | עריכה]
יוגוסלביה זכתה במדליית הכסף ביורובאסקט 1971, כשהפסידה 69–64 לברית המועצות. צ'וסיץ' נבחר ל-MVP של אליפות אירופה בפעם הראשונה. ב-1973 הם זכו ביורובאסקט, כשניצחו בגמר את ספרד. באותה שנה רק צ'וסיץ' נכלל בחמישיית הטורניר.[4] הצלחה זו שוחזרה על ידי זכייה ביורובאסקט 1975, אותו אירחה יוגוסלביה. בטורניר זה שוב הוענק לצ'וסיץ' פרס ה-MVP, ועד היום הוא ופאו גאסול בשוויון במקום הראשון ברשימת פרסי ה-MVP של אליפות אירופה, עם שניים. יוגוסלביה הייתה סגנית האלופה באליפות העולם 1974, בה זכתה ברית המועצות. דראגן קיצ'נוביץ' נבחר ל-MVP של הטורניר. ב-1977 ניצחה יוגוסלביה את ברית המועצות 74–61 בגמר היורובאסקט, ובכך זכתה ביורובאסקט השלישי שלה.[3] שני שחקנים (דליפאגיץ' וסלאבניץ') נבחרו לחמישיית הטורניר.
יוגוסלביה זכתה באליפות העולם 1978. היא ניצחה את קנדה, קוריאה הדרומית וסנגל בסיבוב המקדים; את ברית המועצות, ברזיל, איטליה, ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה והפיליפינים בבית חצי הגמר ואת ברית המועצות 82–81 בגמר.[6]
דראז'ן דליפאגיץ' נבחר ל-MVP של הטורניר, והוא, צ'וסיץ' וקיצ'נוביץ' נכללו בחמישיית הטורניר.[7] [8]
1979–1987
[עריכת קוד מקור | עריכה]
יוגוסלביה זכתה במדליית ארד ביורובאסקט 1979 אחרי ברית המועצות וישראל, שם צ'וסיץ' וקיצ'נוביץ' נכללו בחמישיית הטורניר. בשנת 1980, יוגוסלביה זכתה בזהב האולימפי הראשון והיחיד שלה באולימפיאדת 1980, בו לא השתתפו חלק ממדינות המערב בעקבות החרם על האולימפיאדה, כמו ארצות הברית, ארגנטינה, פוארטו ריקו, קנדה וסין. יוגוסלביה בלתי מנוצחת הן מהסיבוב המקדים (ניצחה את ספרד, פולין וסנגל) והן מבית הגמר (ניצחה את איטליה, ברית המועצות, ספרד, ברזיל וקובה), וגברה במשחק האליפות על איטליה 86–77. הם סיימו במקום השני ביורובאסקט 1981, כשהפסידו 84–67 לברית המועצות בגמר, וזכו במדליית ארד באליפות העולם 1982, כשבמשחק על המקום השלישי ניצחו 119–117 את ספרד. דראגן קיצ'נוביץ' נכלל בחמישיית הטורניר.[9][3] הם הגיעו למקום השלישי גם בטורניר האולימפי בלוס אנג'לס 1984, בו הפסידו לספרד 61–74 בחצי הגמר וניצחו את קנדה 88–82 במשחק על מדליית הארד. יוגוסלביה זכתה במדליית ארד גם באליפות העולם 1986, שם הובסה על ידי ברית המועצות בחצי הגמר אך הצליחה לגבור ברזיל. פטרוביץ' היה ה-MVP של הטורניר. הם הגיעו שוב למקום השלישי ביורובאסקט 1987, כשניצחו את ספרד 87–98 במשחק על מדליית הארד לאחר שהפסידו 81–77 ליוון בחצי הגמר.[10][3]
אולימפיאדת סיאול 1988
[עריכת קוד מקור | עריכה]יוגוסלביה הגיעה למקום השני בטורניר האולימפי בסיאול 1988, שהיה האחרון שלה כיוגוסלביה. הם הגיעו למקום הראשון בשלב הבתים, והפסידו רק משחק אחד לפוארטו ריקו. הם עלו לשלב הנוקאאוט, וניצחו את קנדה 95–73 ברבע הגמר ואת אוסטרליה 91–70 בחצי הגמר. הם הפסידו לברית המועצות רק במשחק הגמר 63–76.[11][3]
יורובאסקט 1989
[עריכת קוד מקור | עריכה]יוגוסלביה זכתה באליפות אירופה ה-26, כשגברה על יוון בגמר. בסיבוב המקדים הם היו בבית עם סגנית האלופה יוון, צרפת ובולגריה. הם הביסו את יוון 103–68, בולגריה 78–98 וצרפת 89–106, ובכך עלו לשלב הנוקאאוט כבלתי מנוצחים. הם ניצחו את איטליה 97–80 בחצי הגמר ואת יוון 98–77 בגמר.[12] במשחק זה דראז'ן פטרוביץ' היה מוליך האסיסטים עם 12, ולאדה דיבאץ הוביל בריבאונדים עם 10, ויורה זדובץ רשם שיא של 8 חטיפות ללא איבודים.[12][3]
אליפות העולם 1990
[עריכת קוד מקור | עריכה]אליפות העולם 1990, שהתקיימה בארגנטינה, הייתה אליפות העולם האחרונה בה השתתפה המדינה לפני פירוקה. בסיבוב המקדים הגיעה יוגוסלביה למקום השני בבית א' אחרי פוארטו ריקו. הם היו בבית גם עם ונצואלה ואנגולה. הם ניצחו את ונצואלה 92–84 במשחק הראשון, את אנגולה 92–79 במשחק השני, והפסידו 75–82 לפוארטו ריקו במשחק האחרון של הסיבוב המקדים.
בסיבוב השני יוגוסלביה הוגרלה לבית עם ברית המועצות, יוון וברזיל. הם ניצחו בכל המשחקים: את ברזיל 105–86, ברית המועצות 100–77 ויוון 77–67.
בסיבוב האחרון ניצחה יוגוסלביה את ארצות הברית 99–91 בחצי הגמר הראשון, כשברית המועצות ניצחה את פוארטו ריקו, שעד אז הייתה בלתי מנוצחת.
בגמר ניצחה יוגוסלביה את ברית המועצות 75–92 באצטדיון לונה פארק בבואנוס איירס. בסיום הטורניר נבחר טוני קוקוץ' ל-MVP של הטורניר.[13][14]
יורובאסקט 1991
[עריכת קוד מקור | עריכה]יורובאסקט 1991 באיטליה היה הטורניר האחרון בו השתתפה יוגוסלביה, כאשר המדינה התפרקה כמה חודשים אחריו. המצב הביטחוני במדינת הולדתם גרם להפרעה בנבחרת. כבר ב-1990 היו בעיות בין פטרוביץ' הקרואטי לדיבאץ הסרבי.[15] יום לפני חצי הגמר נאלץ יורה זדובץ לעזוב את הנבחרת, מפני ששדה התעופה של עיר הולדתו הופצץ וסלובניה הכריזה על עצמאות.[16][17]
יוגוסלביה שובצה בבית א' בסיבוב המקדים עם ספרד, פולין ובולגריה. הם גברו על ספרד 76–67, הביסו את פולין 103–61 וניצחו את בולגריה 68–89, ובכך זכו בראשות הבית.[18] זדובץ נאלץ לעזוב את הנבחרת רגע לפני חצי הגמר, אך יוגוסלביה בכל זאת ניצחה את צרפת 76–97. בגמר הם ניצחו את איטליה המארחת 88–73.[18][17] טוני קוקוץ' נבחר ל-MVP של הטורניר.[18]
סיכום תחרויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
טבלת מדליות
[עריכת קוד מקור | עריכה]|
|
|
|
סך הכול |
|---|---|---|---|
| במשחקים האולימפיים | |||
| 1 | 3 | 1 | 5 |
| אליפות העולם | |||
| 3 | 3 | 2 | 8 |
| אליפות אירופה | |||
| 5 | 5 | 3 | 13 |
| משחקי הים התיכון | |||
| 5 | 1 | 1 | 7 |
| אוניברסיאדה | |||
| 1 | 2 | 1 | 4 |
| 15 | 14 | 8 | 37 |
השנים הדומיננטיות בתחרויות פיב"א
[עריכת קוד מקור | עריכה]נבחרת יוגוסלביה של סוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 הציגה את מה שהיה אולי הדור הגדול ביותר בתולדות הכדורסל היוגוסלבי. עם שחקנים כמו דראז'ן פטרוביץ', ולאדה דיבאץ, טוני קוקוץ', דינו ראדג'ה, פרדראג דנילוביץ', ז'ארקו פספאלי ויורה זדובץ, המדינה הייתה אחראית לגל של שחקני NBA בינלאומיים בשנות ה-90. רבים מהשחקנים היוגוסלביים לשעבר בעידן זה היו חלק מהנבחרת הלאומית עד גיל 21 שזכתה באליפות העולם לנוער ב-1987, כשניצחה את ארצות הברית הן בשלב הבתים והן בגמר.
סטטיסטיקות אישיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלכי ההופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
מלכי הסלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
נבחרות חדשות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר התפרקות יוגוסלביה בשנת 1991, נוצרו חמש מדינות חדשות: בוסניה והרצגובינה, קרואטיה, מקדוניה הצפונית, הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה (בשנת 2003 שמה שונה לסרביה ומונטנגרו) וסלובניה. ב-2006 הפכה גם מונטנגרו למדינה עצמאית וסרביה הפכה ליורשת של סרביה ומונטנגרו. ב-2008 הכריזה קוסובו על עצמאות מסרביה והפכה לחברה בפיב"א ב-2015.
.png)
להלן רשימה של נבחרות גברים באזור של יוגוסלביה לשעבר, בסוגריים שנת הצטרפותן לפיב"א:
בוסניה והרצגובינה (1992)
קרואטיה (1992)
מקדוניה הצפונית (1993)
סרביה ומונטנגרו (1992–2006)
סלובניה (1992)
אף אחת מהנבחרות הללו אינה יורשת של התוצאות שהשיגה נבחרת יוגוסלביה[דרוש מקור].
לאחר התפרקות יוגוסלביה ב-1991 המשיכו המועדונים, הליגות והנבחרות הלאומיות של איגודי הכדורסל היורשים את המסורת המכונה "בית הספר היוגוסלבי לכדורסל", כאשר חלקן המשיכו להניב תוצאות נאות והציגו ביצועים חזקים בתחרויות בינלאומיות, הן בתחרויות עולמיות והן ביבשתיות. הנבחרת המוצלחת ביותר מאז התפרקות המדינה המשותפת הייתה סרביה ומונטנגרו וכעת סרביה. גם קרואטיה זכתה להצלחה לא מבוטלת מיד לאחר הפירוק, וגם סלובניה זכתה בטורניר הבינלאומי הראשון אי פעם לאחר שניצחה את סרביה בגמר יורובאסקט 2017. גם נבחרות לאומיות אחרות המשיכו להפגין ביצועים יפים לאורך השנים על הבמה הבינלאומית בתחרויות שונות, כשבוסניה, מונטנגרו ומקדוניה, כולן העפילו באופן קבוע ליורובאסקט ולטורנירים גדולים אחרים.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "VII Olympic Basketball Tournament". www.linguasport.com. אורכב מ-המקור ב-29 ביוני 2013. נבדק ב-15 באוגוסט 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Preliminary Round". www.linguasport.com. אורכב מ-המקור ב-15 באוגוסט 2021. נבדק ב-15 באוגוסט 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 "Cosic-led Yugoslavia had one of greatest runs in international basketball history". FIBA. אורכב מ-המקור ב-15 באוגוסט 2021. נבדק ב-15 באוגוסט 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Linguasport.com Tournament Team.
- ^ "History, All time Medallists". fiba.com.
- ^ "VIII WORLD CHAMPIONSHIP (MANILA 1978) GAME DETAILS". www.linguasport.com. אורכב מ-המקור ב-28 בינואר 2013. נבדק ב-15 באוגוסט 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Velasco, Santiago. "VIII World Championship (Manila 1978) Game Details". LinguaSport.com. נבדק ב-18 בינואר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Manila Chosen Site Of World Basketball Meet". San Juan, Puerto Rico: The Virgin Islands Daily News. 12 ביולי 1974. נבדק ב-18 בינואר 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "IX WORLD CHAMPIONSHIP (CALI 1982) GAME DETAILS". www.linguasport.com. אורכב מ-המקור ב-15 באוגוסט 2021. נבדק ב-15 באוגוסט 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "XXV European Championship - Preliminary Round". www.linguasport.com. אורכב מ-המקור ב-15 באוגוסט 2021. נבדק ב-15 באוגוסט 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "XII Olympic Basetball Tournament". www.linguasport.com. נבדק ב-15 באוגוסט 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "XXVI EUROPEAN CHAMPIONSHIP (ZAGREB 1989)". www.linguasport.com. אורכב מ-המקור ב-29 ביוני 2013. נבדק ב-15 באוגוסט 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "XI World Championship (Buenos Aires 1990)". www.linguasport.com. אורכב מ-המקור ב-3 בינואר 2014. נבדק ב-15 באוגוסט 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "TONI KUKOČ NAMED TO THE NAISMITH MEMORIAL BASKETBALL HALL OF FAME". Nba.com. אורכב מ-המקור ב-15 באוגוסט 2021. נבדק ב-15 באוגוסט 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "'Once Brothers', Zdovc look back at successful and turbulent Yugoslavian era". FIBA. אורכב מ-המקור ב-15 באוגוסט 2021. נבדק ב-15 באוגוסט 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "BASKETBALL; Yugoslav Team Loses Player to Upheaval". The New York Times. 29 ביוני 1991. אורכב מ-המקור ב-15 באוגוסט 2021. נבדק ב-15 באוגוסט 2021.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Jure Zdovc - The Golden Slovenian". יורוליג. אורכב מ-המקור ב-15 באוגוסט 2021. נבדק ב-15 באוגוסט 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 "XXVII European Championship". www.linguasport.com. אורכב מ-המקור ב-28 באוקטובר 2014. נבדק ב-15 באוגוסט 2021.
{{cite web}}: (עזרה)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יוגוסלביה בארכיון פיב"א (באנגלית)
- יוגוסלביה באתר פיב"א אירופה (באנגלית)
| נבחרות אירופה בכדורסל | |
|---|---|
|